אגד אגודה שיתופית לתחבורה בע"מ נ' מיסיאונז'ניק

פסק דין

תביעה בגין נזקי רכוש שנגרמו כתוצאה מתאונת דרכים שארעה ביום 28/10/07 בקרית ים (להלן: "התאונה") בין אוטובוס השייך לתובעת לבין מונית בה נהג הנתבע.

1.נהג האוטובוס ברכב התובעת (להלן, לשם הנוחות, "התובע") טוען כי בעת שעמד עם האוטובוס בתחנה והעלה נוסעים, סטתה מונית, הנהוגה על ידי הנתבע, אשר נסעה משמאלו, ימינה בניסיון להיכנס לתחנת האוטובוס, וכתוצאה מסטייתה ימינה שפשפה ע"י צידה הימני את פינתו השמאלית- קדמית של האוטובוס וגרמה לו לנזק.

2.הנתבע – נהג מונית, העיד, מנגד, כי נסע באיטיות בכביש הסמוך לתחנת האוטובוס, במקביל לאוטובוס, ואף אישר כי חיפש מקום פנוי על מנת להתקרב למדרכה ולחנות במקום. כשעבר במקביל לאוטובוס, החל נהג האוטובוס לצאת מהתחנה, סטה שמאלה, ופגע עם חלקו הקדמי- שמאלי בחלקה הימני אחורי של המונית.

3.מטעם התובעת העיד גם פקח תנועה שנטען כי נכח בעת האירוע בתחנת האוטובוס, וראה את אופן התרחשות התאונה. הפקח מסר עדות דומה לנהג האוטובוס והוסיף כי לדעתו "שבר" הנתבע את ההגה מוקדם מדי ולכן נתקע בפינת האוטובוס.

4.לאחר ששמעתי את עדויות הנהגים המעורבים, אשר הדגימו כל אחד לגירסתו, את אופן

התרחשות התאונה בעזרת דגמי מכוניות ולאחר שעיינתי במסמכים שהוגשו לביהמ"ש ובכלל

זה דוח השמאי של האוטובוס, תמונות הנזק באוטובוס ובמונית, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להידחות,ולהלן נימוקי:

5.אופי הנזק שנגרם למונית אינו מתיישב כלל ועיקר עם גרסת נהג האוטובוס. עיון בתמונות מגלה כי הפגיעה במונית אירעה בחלק האחורי שלה, ומכאן שמיקום הפגיעה אינו מתיישב גרסה לפיה המונית שפשפה את האוטובוס כשנכנסה לשטח התחנה. לו אכן היה כך, סביר היה למצוא פגיעה בחלק היותר קדמי של המונית.

בנוסף, והעיקר, סוג הפגיעה אינו מתיישב עם גרסת התובע:

אין מדובר בשפשוף לרוחבה של המונית – שפשוף שלו היה נמצא היה יכול לתמוך בגרסת התובע לכניסת המונית לתחנה תוך שהיא "משתפשפת" על חלקו הקדמי של האוטובוס, אלא מכה נקודתית (מעיכה) הניראת היטב בתמונות שהציג הנתבע (ראה סימון על גבי התמונה ימנית תחתונה).

6.לא נעלמה מעיני העובדה כי בנוסף לעדותו של נהג האוטובוס העיד פקח התנועה מטעם

התובעת אשר חיזק, לכאורה, את גרסת התובע. אולם אין להתעלם מהעובדה שפקח התנועה אף הוא עובד של התובעת.

יתר על כן – התובעת הגישה דו"ח על תאונה או נזק אשר מולא במועד האירוע. בדו"ח נרשם כי הפקח היה עד לאירוע וכן כי קיימות תמונות. הפקח אף אישר, לשאלתי, כי אכן צילם תמונות במקום האירוע. ברם התובעת לא הגישה את התמונות. בא כוחה טען כי הן לא אותרו.

תמוה בעיני מדוע לא נשמרו תמונות אשר היו יכולות לסייע לתובעת ואשר את גרסת התובע (ודוק – אין מדובר בנזק שנגרם לפני שנים רבות כאשר התביעה הוגשה כשנה אחת בלבד לאחר האירוע כך שניתן וצריך היה לאתר את התמונות). בנסיבות אלו ראוי להחיל את הכלל הידוע לפיו ראיה שניתן היה להגישה ולא הוגשה חזקה כי היא פועלת לחובת הצד שלא הגישה.

יש לציין, בנוסף, כי לעדות התובע לפיה העלה נוסעים בעת התאונה אין איזכור בכתב התביעה (שם נרשם רק כי האוטובוס היה בעצירה ברם לא נרשם כי העלה נוסעים), ואף בדו"ח שמולא על ידי התובעת לא נרשם כי התובע העלה נוסעים. כל שנרשם הוא "בזמן כיסוי-טור" – ביטוי שלא הוברר משמעותו.

7.לאמור לעיל אוסיף כי עדותו של הנתבע הייתה אמינה. הנתבע לא היסס להודות בעובדות שאינן פועלות לטובתו – כך למשל אישר כי התכוון להיכנס לשטח התחנה, הגם שידע כי הדבר אסור למוניות. הנתבע גם הודה כי הוא מכיר את פקח התנועה, וכי הוא ראה אותו מספר פעמים באזור התחנה, אם כי לא זכר אם ראה אותו במועד התאונה.

8.סוף דבר – הנני מורה על דחיית התביעה.

בנסיבות הענין – נסיעת המונית במקביל לאוטובוס וקרוב מאוד אליו, במקום שממילא אסור לה לעצור ולחנות בו – דבר שבהחלט תרם להתרחשות התאונה, על אף שהגורם העיקרי לה נעוץ בנהג האוטובוס, מצאתי לנכון שלא לפסוק הוצאות משפט על אף דחיית התביעה.

הגזברות תשיב לנתבע את הסכום שהופקד על ידו בקופת בית המשפט.